קראו את המכתב של מריה, אמא של בל, שחששה מאוד (וזה טבעי!) כאמא להכניס בפעם הראשונה את בתה לגן, כך היא כותבת לנו:

"אמא לילדה ראשונה, ילדה בכורה ועטופה בחום ויחס אישי, שנה שלמה איתי בבית, מקבלת מענה מיידי לכל צורך, כל בכי… מרעיפה עליה אהבה וחום בלי סוף, רואה אותה ורק אותה, יודעת מה היא צריכה עוד לפני שהיא בעצמה חשבה על זה… ואז מגיע השלב שאת לבד מולה וזה לא מספיק… הילדה צריכה חברה, מסגרת, תוכן לימודי וחינוכי, הגיע הזמן ללכת לגן.
כמה קשה לבחור את הגן הראשון! כמה חששות מלוות את התהליך הזה.
מכתתים רגליים, רואים גנים אין ספור, מראיינים גננות, סייעות, מתחבטים בין מטפלת לגן, מתלבטים האם היא מוכנה… האם את מוכנה.
ואז מגיעים למקום כמו טופ גן, שהכל רחב ידיים, הכל נקי וריחני, האוכל טרי, התזונה מאוזנת, הגננות והסייעות עוטפות בחום ואהבה, מלמדות, מפתחות, מחבקות ואוהבות.
בהתחלה קשה, היא מסתגלת לשיגרה חדשה, ואת מסתגלת לזה שהיא גדלה,אבל עם עידודה של יופי המנהלת של הגן שיחררתי, נתתי את מבטחי עם היקר לי מכל בצוות של טופ גן ולא הצטערתי. כמה שהילדה שלי פרחה והתפתחה, כמה ריקודים ושירים שהיא למדה, כמה חברים שהיא רכשה, היא מגלה את עצמה כל יום מחדש, דרך משחקים, שירים, סיפורים.
האופי שלה מתעצב ומתעצם, השפה שנבנית אט אט, כל זה בעזרת צוות מסור ומחוייב, בטופ גן יש מקום לכל אחד, רואים כל ילד כמיוחד שהוא ויודעים לתת לכל אחד יחס אישי , מקדם וחם.
והמדד הכי חשוב-בשבתות הילדה שלי בוכה שהיא לא יכולה ללכת לגן, זה אומר הכל מבחינתי!"